סויסה נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה להשלמת תשלום שווי רכב על פי פוליסת ביטוח הרכב, לאחר שרכבו של התובע ניזוק והוכרז כאובדן כללי, בנוסף מבקש התובע פיצוי בגין מיטלטלין שהיו במועד קרות התאונה ברכב וניזוקו אף הם. אציין, כי אין בסיס לדרישת הנתבעת למחוק תביעת התובע, שכן התקיים דיון ובית המשפט קבע כי יינתן פסק דין ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה בינהם ועל כן כך ייעשה.

טענות הצדדים

התובע טוען בכתב התביעה כי חברת הביטוח (להלן:"הנתבעת") שילמה לו בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בעקבות תאונת הדרכים סך של 29,500 ₪ בגין חישוב שווי הרכב. לכתב התביעה מצרף התובע פלט מאתר האינטרנט “win-win” על פיו מחיר המחירון של הרכב הינו 35,700 ₪. בכתב התביעה מציין התובע מספר מחירים לרכב, אולם טוען כי הסכום הנכון הוא 37,440 ₪ וכי הפער נובע מהעובדה שהחישוב בוצע כחודש וחצי לאחר מועד התאונה. על כן תובע התובע את ההפרש בין סכום זה לבין הסכום ששולם לו על ידי הנתבעת.

עוד טוען התובע כי בעת התאונה היו ברכב חפצים אישיים בשווי של 4,000 ₪, על כן הוא תובע 1,000 ₪ שהוא הסכום המוגדר על פי הפוליסה.

הנתבעת בכתב הגנתה טוענת כי שילמה לתובע את ערך שווי הרכב על פי מחירון לוי יצחק בסך של 29,462 ₪ לאחר הפחתה של השתתפות עצמית. לכתב ההגנה מצורף פלט מתוכנת לוי יצחק לחישוב ערך רכב וזאת בהתאמה לנתוני הרכב והכנסת המשתנים המתאימים כגון מס' ק"מ, סוג בעלות קודמת ותקופת שימוש.

בדיון שהתקיים ביום 2.10.2013 ולאחר שהצדדים שטחו בפני טענותיהם, כאשר גדר המחלוקת הינה תקפותו של המחירון כפי שהוצג על ידי התובע אל מול חישוב ערך הרכב כפי שהוצג על ידי הנתבעת, הוחלט כי התובע יפעל אל מול חברת לוי יצחק ויציג בפניה את פירוט חישוב מחיר הרכב כפי שהוצג על ידי הנתבעת (כנספח א' לכתב ההגנה) וזאת כדי לקבל עמדתה בעניין זה.

ביום 25.11.2013 הגיש התובע לבית המשפט בקשה בה הוא מציין כי הובהר לו לאחר שפנה לשמאי מטעם חברת לוי יצחק כי לא ניתן לבצע הערכת שמאי לרכב שכן נקבע כי הרכב באובדן גמור. לבקשתו צרף התובע פלט נוסף מאתר האינטרנט “win-win” על פיו מחיר המחירון של הרכב הינו 32,800 ₪. בבקשתו טען התובע כי בהתאם סכום התביעה עומד על 4,338 ₪, שהוא הפער בין מחיר המחירון לסכום ששולם ע"י הנתבעת ובתוספת פיצוי על המיטלטלין שהיו מצויים ברכב במועד קרות התאונה.

על אף שהתובע התבקש להבהיר מדוע צירף את החומר כפי שפורט לעיל ולא פעל על פי החלטת ביתה משפט, התעקש התובע כי הובהר לו על ידי שמאי מטעם חברת לוי יצחק כי לא ניתן לבצע הערכת מחיר לרכב שנקבע כאובדן גמור.

הנתבעת בתגובתה טוענת כי הערכת מחיר לרכב מתבצעת באמצעות תוכנת מחשב אליה מוזנים משתנים שונים התואמים את מצבו של הרכב ועל פיו נקבע שוויו ואין כל קשר למצבו של הרכב בעת ביצוע ההערכה.

דיון והכרעה

על אף שניתנו לתובע מספר הזדמנויות, לא הצליח להראות כי הנתבעת ביצעה חישוב שגוי של שווי הרכב וכי החישוב עליו ביסס את כתב תביעתו הוא החישוב הנכון. התובע הראה שני פלטי מחשב מאתר “win-win” כאשר בכל אחד מהם חישוב ערכו של הרכב שונה. בעת הגשת כתב התביעה צירף פלט ממנו עולה כי ערכו של הרכב הינו 35,700 ₪ ואילו לאחר מועד הדיון צירף פלט על פיו מחירו של הרכב הינו 32,800 ₪.

הנתבעת הראתה כי החישוב עליו ביססה את התשלום לתובע הינו שיקלול של שווי הרכב במועד קרות התאונה ובהתאמה למשתנים השונים כגון מס' הבעלים, סוג הבעלות הקודמת, מד הנסועה (מס' הקילומטרים) ומועד העלייה לכביש.

מטרת הביטוח היא לפצות את המבוטח על הנזק שנגרם לו עקב מקרה ביטוח, וכי תגמולי הביטוח מחושבים לפי שווי האובדן או הנזק לרכב ביום קרות מקרה הביטוח. במילים אחרות, המבוטח מפוצה לפי שווי רכבו בעת קרות מקרה הביטוח. מחיר המחירון תלוי בגורמים רבים המשפיעים עליו ולא ניתן להתעלם מהם.

התובע לא הוכיח כי הנתבעת טעתה בחישוב שווי הרכב, על כן אני דוחה את תביעתו לעניין ההפרש בתשלום הפיצוי בגין שווי הרכב.

לעניין תביעתו של התובע לתשלום פיצוי בגין מיטלטלין שהיו ברכב במועד התאונה, על אף שהתובע לא הוכיח באמצעות חוות דעת שמאי תביעתו בעניין זה, הוא העיד כי היו מיטלטלין ברכב והם ניזוקו. נוכח עדותו של התובע בדבר מצבו של הרכב בו נפגע בנו ומן הסתם המצב הנפשי בו היה שרוי עקב כך, נראה לי כי ניתן להסתמך על עדותו מה גם שהפיצוי בגין מיטלטלין ממילא מוגבל ותחום בסכום על ידי הפוליסה. בהקשר זה יש לציין את העובדה כי לטענת התובע, השמאי סירב לשום את החפצים וטען כי בודק רק את הרכב (ע' 4 ש' 9,10) והמשטרה סירבה לרשום תלונתו על הנזק לחפצים משום שלא נגנבו מן הרכב. התובע ציין בכתב התביעה כי הנזק נגרם ל "אייפון, מחשב נייד, בגדים". משהתובע לא הוכיח שווי המיטלטלין ומידת הנזק שנגרמה להם, אני קובעת על דרך האומדנה כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 800 ₪ בגין המיטלטלין שהיו ברכב.

אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 800 ₪ בצירוף 200 ₪ הוצאות משפט. סכום זה ישולם על ידי הנתבעת תוך 30 יום מן המועד בו תקבל פסק דין זה שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ד, 18 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.